<h1>ספר אהל מועד שער הברכות דרך שני</h1>
<h2>דף יא.</h2>
כל ברכה שאינה פותחת בברוך אין בה מלכות ובי"ח ברכות אין בהן מלכות שאין אומרים מלכות אלא על בריאת העולם ועל המצות כמו מלך כך וכך היה ונעשה מיד וששם עלינו לקיים המצות אבל תפלה רחמים אנו מבקשים לפני הקב"ה מה שצריך לנו, וצ"ע למה תקנו מלך ממית ומחיה וכן במקומות רבים כיוצא בזה, ובברכת הטוב והמטיב צריך ג' מלכיות א' משלה וא' משום ברכת הארץ וא' משום בונה ירושלם. וא"א הקם מלכותך בבונה ירושלים אלא הקם מלכות ב"ד. וכתב הרשב"א שמגערין במי שאומר הקם מלכותך בבונה ירושלים, ושני עדים ברורים הם שמעידין בזה ראב"ד והרמב"ן והטעם ביארתי בח"ג.
זה הכלל בברכות מטבע ארוך חותמין בו, קצר אין חותמין, וזה מיסוד ראב"ד ברכות שהם הודאה בעלמא ומטבע קצר אין חותמין בהם, ואשר יצר יש בה חתימה שהיא מטבע ארוך ויש בה פתיחה לפי שהיא סמוכה לברכה שאין לה חתימה, והאריך לבאר כל זה הכל כתבתי בח"ג.
<h2>דף יא:</h2>
המשכים לקרות בתורה שבכתב או בתורה שבע"פ קודם שיקרא ק"ש צריך ליטול ידיו ויברך קודם שיקרא ג' ברכות שנתקנו לה על זה, והם לעסוק בד"ת והערב נא ואשר בחר בנו. ובאלו אדם יוצא י"ח כל היום אא"כ קורא בס"ת בצבור. וכת' אהר"א דלא דמי ת"ת לשאר מצות דתלויות במעשה דאפשר שיהרהר בעודנו עוסק בתורה בדברים אחרים ויהגה בה בדברים שאינן תורה, לפי' דיו שיברך פעם אחת ביום לפי שאין אותו הפסק קרוי הפסק וזהו שלא תקנו לה ברכה לאחריה ביחיד שלא בצבור. ומדאמרי' בגמ' שלאחר שקרא ק"ש אינו מברך שכבר נפטר באהבת עולם וכתבו בתוס' שברכה זו לפי שאינה נראית ממש ברכת התורה לפיכך אינה מוציאתו אלא ע"י חובת קריאה הסמוכה לברכה אבל אם בירך אשר בחר בנו יצא י"ח כל היום.
<h2>דף יב.</h2>
הלוקח בידו דבר מאכל או משקה אע"פ שטעה בעיקר הברכ' דהיינו שהזכיר השם ומלכות והתחיל אחר ההזכרה כענין ברכה אחרת שאינה ראויה לאותו דבר, אם לא טעה בחתום הברכה אלא תכ"ד חתם הברכה בענין הראוי, אין מחזירין אותו אלא הולכין אחר החיתום, וכן אם טעה בחתום אבל בעיקר הברכ' הי' כראוי יצא. ויש דעות אחרות בזה אבל מ"ש הוא כדעת הגאונים ור"ת כי לפרנסתו הולכין אחר עיקר הברכ' או אחר החתום ובשניהם לקולא וכל ספק שבברכות לקולא, ואע"ג דבשאר ברכות לא יצא אם סיים במעריב ערבים שאני התם שחותם מיד גבי הזכרת השם בדבר שאינו ראוי, ודעת רש"י הוא שלעולם בעינן החתימה כתקנה אבל אי אזלינן נמי בתר עיקר ברכה הוי ספק, ור"מ אומר שאם בשעה שהזכיר שם ומלכות לא נתכוין לברכה הראויה אע"פ שלא טעה בסופה חוזר.
<h2>דף לה.</h2>
בענין מטבע הברכות למה מברכין בקצת בעל ומקצתן בלמ"ד נתן טעם ר"מ בסוף הלכות ברכות וכו' מבואר שם ויש קצת קושיות בדבריו, והראב"ד כתב ג"כ טעם למה מברכין בקצת בעל וקצת בלמ"ד ומה שכתו' הם בשם הר' רבי משה בר יוסף וגם בזה מצא קושיא הרמב"ן וכת' טעם אחר במטבע הברכות, ולדבריו כך הוא הדין שכל מצוה שאדם יוצא בה לכתחי' ע"י אחר מברכין עליה בעל, והיינו דמקשה גבי ברכת מילה היכי נימא נימא למול לא סגיא דלא איהו מהיל, ולפי זה המניח עירוב צריך לברך על מצות עירוב. וכל שא"א לעשותה ע"י שליח מברכין עליה בלמ"ד כל שהיא ממצות שברכתן עובר לעשייתן כדגרסי' בפסחים גבי לולב מדאגבהיה קני הוא מברך בעל, ולא קשיא מנר חנוכה דהתם הדלקה עושה מצוה, וספירת העומר שמברכין בעל מפני שכבר הוקרב העומר, והאריך הרמב"ן לתרץ כל קושיא שאדם יכול להקשות בזה, והכל כתבתי בארוכה בחיבורי הגדול.
<h2>דף מ:</h2>
כל ברכה צריכה הזכרת שם ומלכות וצריך לומר אלקינו, וצריך לעשות חתימה של ברכות שיש להן חתימה מעין פתיחתן, וצ"ל סמוך לחתימתן מעין חתימתן, וא"ת והא לית מלכות בברכה ראשונה של תפלה י"ל סגי במאי דמדכרינן מלך עוזר ובשאר הברכות דסמוכות לה לא בעי מלכות. ובכל לשון יכול אדם לברך ובלבד שלא ישנה המטבע. ומיהו כל שהזכיר שם ומלכות ואמר ענין הברכה אע"פ ששינה המטבע יצא. ומה שאנו אומרים בברכות ברוך אתה לשון נוכח ואקב"ו שהוא לשון נסתר, זה להורות שהש"י נגלה מצד פעולתיו ונסתר מצד כבודו.
<h2>דף ס:</h2>
סדור מאה ברכות שאדם חייב לברך בכל יום כך הוא בשחר מברך ענ"י ואחר אשר יצר, אלהי נשמה הנותן לשכוי בינה שלא עשני גוי ועבד ואשה, פוקח עורים מלביש ערומים מתיר אסורים, זוקף כפופים, רוקע הארץ המכין שעשה כל צרכי, אוזר ישראל המעביר, ג' ברכות של קריאת התורה ברכת ציצית תפלין ברוך שאמר ישתבח הרי אלו כ"ד ברכות, וכשנכנס לישן בלילה מברך בא"י אמ"ה המפיל חבלי שינה הנה שעם זאת הברכה הרי הן כ"ה, וז' ברכות של ק"ש בין שחרית וערבית הרי ל"ב, ונ"ז ברכות שיש בין ג' תפילות הרי פ"ט ברכות, ושתי סעודות כל א' ששה ענ"י והמוציא וג' ברכות לבסוף והטוב והמטיב הרי י"ב ברכות לשתי סעודות, נמצא בין הכל ק"א ברכות. וע"כ נר' לע"ד שדעת הגאון רי"ת שלא כת' ברכת עוטר ישראל והוא הנכון. והר"מ מונה שני ברכות על המים ששותה או על היין בכל סעודה, וברכת המינין וברכת הטוב והמטיב אינן מן המנין, ואני לא כתבתי בזה לפי שלדעת רש"י כל משקה שאדם שותה בסעודה חוץ מן היין הפת פוטרו, וכבר נתבאר זה בנתיב ו' מדרך ראשון.
חייב אדם לברך בכל יום על ענינים שבנוהג העולם כמו שיתבאר בנ"ח בסדור ק' ברכות. כ' הראב"ד בס' האשכול שאותן ברכות כולן מחדוש מעשה בראשית שצריך לאדם להודות על כך אע"פ שלא נתחייב בהן וחובה לברכן בעונתן ובשעת החדוש. ורב עמרם סדרן על הסדר שאנו אומרים אותם וכ"כ הר"מ אלברצלוני דלעולם אסור לברך ברכות אלו עד שירחוץ ידיו משום שנ' הכון לקראת אלקיך ישראל. ורשב"א כ' אם ישן אדם הואיל וידים עסקניות הן פסולות להזכרת ה' אלא שאינו צריך כ"א נקיות ואחר עושה אותן דברים שצריך ולבסוף נוטל.
